תיקי המעצר מתחלקים לשני סוגים (עיקריים):

מעצר בשלב החקירה, שנועד בעיקר לאפשר למשטרה לבצע את החקירה בצורה המיטבית ולהגן על הציבור במקרים מסוימים, ומעצר לאחר שהוגש כתב אישום במסגרת הליך מהיר, במקרים בהם יש חשש לשלום הציבור, או שמדובר בעבריין חוזר, או בעבירות חמורות.

לא אחת מבקשת המשטרה (בשני השלבים גם יחד) בקשות מוגזמות מבית המשפט, בין אם יותר מדי ימי מעצר לצורך ביצוע פעולות חקירה פשוטות, ובין אם לבקש לעצור עד מעצר של ממש עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, בעת שניתן להסתפק בחלופה פחות הרמטית (החל משחרור מוחלט, דרך מעצר בית, איזוק אלקטרוני, ועד חלופה בדמות קהילה טיפולית או מוסדות מורשים).

בשלב זה תפקידו של עורך הדין הפלילי הוא להגן על חירותו של החשוד/נאשם ולוודא שבית המשפט אינו שוכח כי ראשית עליו לבחון כל דרך לשחרור ורק אם אין ברירה, להורות על מעצר.

הסוג הראשון מכונה "מעצר ימים", במסגרת הליך זה מובאים העצורים בפני שופט עד 24 שעות מרגע מעצרם. הבסיס הערכי שצריך לעמוד לנגד עיניו של בית המשפט היא זכותו של כל אדם לחירות. כך, רק לאחר שיקבע בית המשפט כי מתקיים חשד סביר וכי מתקיימת לפחות אחת מהעילות להארכת המעצר המפורטות בחוק (פעולות החקירה אותן מבקשת המשטרה לבצע מחייבות המשך מעצר, קיים חשש לשיבוש הליכי חקירה, או שקיים חשש ששחרור החשוד יסכן את הציבור), הוא יורה על הארכת מעצר.

הסוג השני מכונה "מעצר עד תום ההליכים". הבקשה למעצר עד תום ההליכים מוגשת בד בבד עם הגשת כתב האישום בגין העבירות המיוחסות לנאשם. ראשית על בית משפט לבחון האם על פי הראיות שבידי התביעה, היא תוכל להוכיח את העבירות המיוחסות לנאשם בכתב האישום? שלב זה נקרא "קיומן של ראיות לכאורה".

לאחר מכן, הדיון די דומה לדיון במסגרת "מעצר הימים", בית משפט צריך לבחון את עילות המעצר – כשלנגד עיניו זכותו של כל אדם לחירות – האם קיים יסוד סביר לחשש שהנאשם יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור, או את בטחון המדינה? חשש לשיבוש הליכי משפט, להתחמקות מהליכי שפיטה או מריצוי עונש מאסר, או יביא להעלמת רכוש, להשפעה על עדים או לפגיעה בראיות בדרך אחרת.

ישנן עבירות ספציפיות, הקבועות בחוק, שהבדיקה בעניינן תהיה חמורה יותר (כמו עבירות אלימות חמורות או עבירות סחר בסמים, ועוד שבהן קיימת עילת מעצר סטטוטורית, כלומר חזקה הניתנת להפרכה), אבל גם בעבירות אלה, בית משפט מחויב לבחון חלופות שפגיעתן בחירותו של האדם פחותה.

למעשה שלב מעצר הימים מתחיל בראשיתו במעצרו או עיכובו של אדם לתחנת המשטרה. כאשר אדם נעצר על ידי המשטרה הוא ייחקר באזהרה על המיוחס לו ויודיעו לו טרם החקירה כי יש לו זכות להיוועץ עם עו"ד. היוועצות עם עו"ד בשלב זה היא קריטית, בפרט לאדם המשוכנע בחפותו וזו הסתבכותו הראשונה עם החוק. אנשים רבים חושבים, שלא בצדק, כי חשוד הדורש להיוועץ עם עו"ד טרם חקירתו, עושה זאת מכיוון שהוא אשם או שיש לו מה להסתיר.

מחשבה זו היא שגויה ומשוללת כל בסיס. עורך הדין המייעץ לאדם לפני חקירתו, יסביר לו את זכויותיו על פי החוק והפסיקה (זכות השתיקה, אי הפללה עצמית וכו'), יסביר ויזהיר אותו מפני תרגילי חקירה שונים ופעולות אשר עלולות להיחשב כשיבוש הליכי חקירה.

הייעוץ אותו נותן עורך הדין ללקוחו בשלב זה, יכול פעמים רבות להצילו, ולמנוע מממנו למסור "הודעת שווא" בה הוא מודה בביצוע מעשה שלא עשה, להיכשל בלשונו מלהגיד דבר מה אחר ממה שהתכוון בפועל ואף להימנע מתרגילי חקירה כגון מדובבים בתא המעצר אשר להם אינטרס מובהק "לחלץ" הודעה מפי החשוד. זכות ההיוועצות הינה זכות אשר מעוגנת בחוק ותוקפה התחזק עם פסיקתו של בית המשפט העליון.

כאשר מחליטה המשטרה להמשיך בחקירה היא תגיש לבית משפט "בקשת מעצר" ובה תפרט את העבירות בהן חשוד העצור ואת הסכנה הטמונה בשחרורו. בשלב זה בית המשפט יבחן את שחרור את החשוד לחלופת מעצר (בד"כ למעצר בית)  בהסתמך על החוק הקובע כי "שופט לא יצווה על מעצר לפי סעיף קטן (א), אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של קביעת ערובה ותנאי ערובה, שפגיעתם בחירותו של החשוד פחותה". שחרור החשוד, מותנה פעמים רבות בכתובת מעצר בית שנמצאת במרחק מה ממקום ביצוע העבירה וכן אנשים אחראים ללא עבר פלילי אשר יכולים לפקח על החשוד ולחתום ערבויות כספיות בבית המשפט.

המגמה בבתי המשפט בישראל, נכון להיום, היא להאריך מעצר מאחורי סורג ובריח, במיוחד כאשר מדובר בהארכת מעצר ראשונה (החשוד עצור פחות מ 24 שעות בד"כ). הארכות מעצר אלו מטרתם מיצוי וניהול חקירת המשטרה ללא כל הפרעה או סכנה לשיבוש הליכים מצדו של החשוד.

כאשר המשטרה מבקשת להאריך מעצר, בית המשפט בוחן כל מקרה על פי הוראות החוק ובודק בתחילה האם קיים חשד סביר שאותו אדם ביצע את המיוחס לו. יודגש, כי מדובר בחשד סביר בלבד ולא בהוכחת האשמה או בדיקת הראיות שבתיק. באם מצא, בית המשפט, כי קיים חשד סביר שאותו אדם עבר עבירה שאיננה חטא, יבחן הוא את התקיימותה של עילת מעצר בעניינו. בחינה זו בודקת האם שחרורו של החשוד מעלה סיכון לשיבוש הליכי חקירה ומשפט, הימלטות מהדין ומסוכנות לאדם מסוים או לחברה. כמו כן המשטרה מבקשת לעיתים הארכת מעצר גם בעילה כי עליה לנקוט בהליכי חקירה שלא ניתן לקיימם אלא שהחשוד נמצא במעצר. עילה זו שונה מהעילות האחרות ומוגבלת היא בסד זמן קשיח.

בשונה מהשלבים המאוחרים יותר בהליך הפלילי, כאשר אדם נחשב "עצור ימים" לא עומדת לו ולסנגורו הזכות לעיין בחומרי החקירה המצויים בתיק, אלא רק לאחר הגשת כתב אישום. חוסר האפשרות לעיין בחומרי החקירה, יוצר חוסר שיוויון לרעתו של החשוד. פיתרון חלקי לבעיה זו בא לידי ביטוי בזכות הסניגור לשאול את טוען המשטרה שאלות בדבר החקירה והתקדמותה ולהביא דברים מסוימים לידיעת בית המשפט.

חשוב לדעת כי שלב מעצר הימים הינו השלב הקשה ביותר מבחינת תנאי המעצר בו לחשוד כמעט אין זכות לשיחות טלפון, קנטינה, ביקורים ועוד. מלבד זאת זהו השלב הקשה ביותר למשפחה ולקרובים בעיקר בשל חוסר הוודאות ומחסור מהותי בפרטים אודות החשדות המיוחסות.

  • [1] חוק סדר הדין הפלילי" (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996.
  • [2] בע"פ 5121/98 טור' (מיל) רפאל יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי ואח', תק-על 2006(2), 1093.
  • [3] סעיף 13 (ב) ל חוק סדר הדין הפלילי" (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996.
  • [4] סעיף 13א לחוק סדר הדין הפלילי" (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996.