נהוג לחשוב כי העבריינות מזוהה ונפוצה בעיקר אצל בעלי המעמד הכלכלי הנמוך ובחתך אוכלוסיה המשכיל פחות, אולם רחוק הדבר מן המציאות. הוכח כי עבירות מתבצעות בכל השכבות החברתיות, בין אם בקרב נערים ממשפחה הרוסה ובקרב "בני טובים", בין אם מדובר בנערים להורים שמכורים לסמים או אפילו בקרב נערים להורים שומרי חוק.

יתרה מכך, ניתן לראות כי עבריינות הנוער היא אף תוצר של רוח הזמן והתקופה. ניתן לראות זאת בעובדה כי כאשר חלים שינויים בארץ מתרחשים גם שינויים בשיעורי עבריינות הנוער ובאפיונם, גם בארצות אחרות זה כך. עקב השינויים החלים בארץ חלים גם שינויים בסוגי העבירות, כגון עבירות מחשב ואינטרנט על ידי נוער אשר לא היו קיימות בעבר וכיום עבירות אלו הם גם אמצעי לביצוע פשיעה חמורה יותר של עבירות רחוב הכוללות סחר בסמים, עבירות מין, פדופיליה, הימורים וכדומה.

כמו כן, נהוג לחשוב כי עבריינות הנוער היא בעלת אלמנטים ייחודיים בלבד, אך למעשה, ניתן למצוא בה אלמנטים רבים הלקוחים מתחום העבריינות המבוגרת. אמנם, בשונה מעבריינות המבוגרים, בני הנוער זוכים ליחס סלחני יותר מצד הגורמים המטפלים וזאת עקב היותם קטינים. המחוקק בישראל (הכנסת) קבע שכל זמן שנאשם הנו קטין הוא יזכה להגנות שונות במטרה להגן על גופו, נפשו ועל זכויותיו. בהגיעו של הקטין לגיל 18 הוא כבר לא ייקרא קטין אלא ייחשב כבגיר. אז תחול עליו באופן מלא האחריות הפלילית, כלומר יצטרך לשאת בתוצאות מעשיו.

קיימת התאמה בין רמת העבריינות, ובעיקר האלימות, לבין גיל ההתבגרות. בגיל ההתבגרות חלים שינויים פיזיולוגיים וסוציו-פסיכולוגיים המשפיעים על האלימות בעיקר בגיל זה. השינוי הפיזיולוגי מתבטא בעובדה שבגיל ההתבגרות קיימת הפרשה מוגברת של הורמוני מין, שעלולה לגרום לגילויים של אלימות. אלימות זו מחריפה ככל שלא גובשו מבנים נפשיים ובמקרים כאלו היא משרתת את הצורך הנואש, שחש המתבגר, וזאת מבחינה סוציו-פסיכולוגית, להגביר את רגשות העוצמה של ה"אני" ואת תחושת קיומו בעולם.

בנוסף לשינויים הנזכרים לעיל, בני הנוער חווים גידול בדרישות הסביבה בנוגע להתנהגות המצופה מהם ומרגישים כי הלחץ בשינוי התנהגותם גובר. לפי מחקרים וממצאים שנמצאו בתקופה האחרונה, נמצא כי לטענה זו אכן יש ביסוס, התנהגות עבריינית ובראשה אלימות שכיחה יותר בקרב בני הנוער בהשוואה לתקופות גיל אחרות.

עבריינות נוער בישראל

בדומה למספר מדינות מערביות נוספות, בישראל הגיעה עבריינות בני הנוער לממדים משמעותיים והיא שכיחה בקרב קבוצות שונות בחברה הישראלית.

מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה כי בשנת 2004, ביצעו 1874 צעירים בגילאים 18-12 עבירות כלפי גוף האדם המלוות באלימות, ו- 307 צעירים אף ביצעו עבירות כלפי חיי אדם.

עקב ממצאים אלו, שמה לה מדינת ישראל למטרה, במשך שנים רבות, ובדומה למדינות אחרות, את מיגור התופעה. לצורך כך, הוקמו מנגנונים, מסגרות ורשויות שתפקידיהם המרכזיים הם:

  • שמירה על שלום הקטין,
  • שמירה על התפתחותו התקינה-הנורמטיבית,
  • דאגה לשיקומו.

בראשית, מטרת המנגנונים היא לייצב את משפחתו של הקטין והקטין ולכוונם לדרך התנהגות תקינה. בסופו של התהליך נוקטים באמצעי אכיפה, במקרה הצורך, על מנת למנוע הידרדרות נוספת בהתנהגותו הסוטה של הקטין ולהחזירו למוטב.

כאשר מדובר בקטין המעורב בעבריינות נוער, המנגנונים העיקריים המתערבים ישירות במצבו משלימים אחד את השני, אך ישנו סדר פעולה ברור: