עבירות הסמים אינן מופיעות בחוק העונשין, בו מוגדרות רוב העבירות הפליליות, אלא בפקודה נפרדת “פקודת הסמים המסוכנים”. המחוקק, בתי המשפט ואפילו הציבור נוטים לעשות הבחנה מאוד משמעותית בעבירות אלה, בין עבירות של “שימוש עצמי” (על פי כמויות המוגדרות בהתאם לכל סוג סם, בפקודה עצמה) לבין עבירות “שלא לשימוש עצמי” (עבירות של החזקת כמות הגדולה מהכמות המוגדרת בפקודה, או עבירות גידול וסחר).

עבירות של החזקת סם לשימוש עצמי: שימוש בסם, או החזקת סם לצריכה עצמית. זו המסגרת שבה רוב האנשים “הנורמטיבים” פוגשים את מערכת המשפט לראשונה. העונשים בעבירות אלה יהיו מקלים יותר במדרג עבירות הסמים, כשכמובן – הכל תלוי בנסיבות המעצר, סוג הסם, אופן החזקתו ואופן ההתנהלות של הנאשם בבית המשפט.

יודגש כי אף שהדבר אינו מקבל ביטוי מפורש בחוק עצמו, השופטים וגם השוטרים נוטים להתייחס “יותר בסלחנות” לעבירות הקשורות בסמים “קלים” (קנביס על נגזרותיו – חשיש, הידרו וכו’), מאשר לעבירות סמים “קשים” (קוקאין, LSD, הרואין וכו’). עבירות אלה בד”כ אינן מובילות להגשת בקשה למעצר עד תום ההליכים.

עבירות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, לרבות סחר נתפסות, גם בעיני הציבור, כעבירות חמורות ביותר. העונש המקסימלי על עבירות של סחר בסמים הוא 20 (!!!!) שנה. אמנם, מעטים המקרים שהתקרבו לכזה סדר גודל של ענישה, אולם יש בכך כדי להבהיר כמה חמורות עבירות הסחר בסמים בעיני המחוקק.

כמובן שגם כאן, העונש יקבע בשקלולם של משתנים רבים: כמות הסם, סוגו, אופן החזקתו, אופן תפיסתו, שיתוף הפעולה של החשוד בשלב המעצר ושל הנאשם בשלב ניהול המשפט, לקיחת אחריות, מצבו האישי של הנאשם, נסיבותיו, ועוד ועוד. מומלץ לקבל יעוץ מפיו של עו”ד פלילי השולט ברזי השיקולים הנלקחים בחשבון בעת מתן גזר הדין.

חשוב לציין כי כיום, לפי הפקודה, המדינה יכולה לעתור לחלט רכוש שהיה מעורב או שהושג באמצעות עבירות סם חמורות. עבירות אלה לרוב יובילו להגשת כתב אישום במסגרת של הליך מזורז, יחד עם בקשה למעצר עד תום ההליכים.

פקודת הסמים המסוכנים קובעת מהם סמים מסוכנים ומגדירה את העבירות הפליליות והענישה שלצידם. בשל התופעה הרחבה של שימוש, מכירה וגידול סמים מסוכנים, נכתבה פקודה זו בנפרד מחוק העונשין.

פקודת הסמים מקבלת פרשנות רחבה על ידי בית המשפט, עת הוא נדרש להכריע בסוגיות מסובכות של הרשעה בסוגי סמים מסוכנים יותר ומסוכנים פחות. כך למשל, סוחר סמים שהורשע במכירת קנאבוס יקבל עונש נמוך משמעותית מסוחר סמים שסחר בסמים מסוג קוקאין או הרואין.

במסגרת המלחמה בנגע הסמים, מפעילה המשטרה סוכנים סמויים. חלק מסוכנים אלו הינם שוטרים במסווה וחלקם עבריינים שמקבלים בעבור עבודתם כסוכנים תמורה כזו או אחרת. מבצעי סוכן אלו מתנהלים בחשאיות  וביעילות רבה ובד”כ מסתיימים במעצרם ובהרשעתם של עשרות סוחרי סמים בכל פעם, קטנים וגדולים כאחד.

על ההתייחסות החמורה לעבירות הסמים ניתן ללמוד מחוק המעצרים הקובע כי העובר עבירה לפי פקודת הסמים למעט עבירה של שימוש בסם או החזקה לצורך שימוש יראוהו כמסוכן לציבור ותחול עליו חזקת מסוכנות ועילת מעצר סטטורית של מסוכנות. המשמעות בפועל היא, שאדם הנעצר בחשד לעבירות סמים יחשב כמסוכן לציבור, ושחרור למעצר בית או חלופת מעצר אחרת תהיה בנסיבות חריגות.

זאת בניגוד לעבירות אחרות שאינן מקימות חזקת מסוכנות בהם השחרור ממעצר והפרכת המסוכנות תהיה קלה יותר ולא יהיה צורך לנסיבות חריגות . את היחס המחמיר בעבירות סמים, ניתן לראות בכלל פסקי הדין של בתי המשפט ובית המשפט העליון. כך למשל בעניין ציון בן דוד קבע בית משפט עליון כי “מי שנוטל חלק בשרשרת הפצת הסם , דינו בהיעדר נסיבות מיוחדות, להיעצר לבל ימשיך להזיק לציבור”.

יצוין כי בפרשה זו אף קבע השופט כי במקרה הנדון אין אפילו צורך להיזקק לתסקיר של שירות המבחן הקובע בין השאר את נסיבות חייו של הנאשם ואת המסוכנות הנשקפת ממנו וזאת מכיוון שעולה מסוכנות רבה מהעבירה. דברים דומים נאמרו בפרשת אברג’יל בה קבע בית המשפט העליון כי “כל המשתתף בשרשרת הפצת הסם דינו להיעצר, בהיעדר נסיבות מיוחדות לבל ימשיך להזיק לציבור”.

פקודת הסמים קובעת איסורים רבים ומקיפים בכל הנוגע לסמים מסוכנים. יחד עם זאת, העבירות הנפוצות ביותר כיום הם עבירות של סחר בסם מסוכן, אחזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי, גידול והכנה של סמים מסוכנים וייבוא סמים לארץ מחו”ל. ברשימה ארוכה, המצויה ב”תוספת הראשונה” לפקודת הסמים נקבע מהם סמים מסוכנים.

התוספת אף מרחיבה את ההגדרה למה יחשב כסם. כך למשל, בסם מסוג “קנאבוס” יחשב כסם  גם שרף הקנאבוס הידוע בשם “חשיש”, בסם מסוג “אופיום” יחשבו כסם כל הצמחים ממין הפרג המרדים. “התוספת השניה” של פקודת הסמים מגדירה  מהי הכמות שתיחשב לשימוש עצמי באם ימצא אדם מחזיק את אותו סם.

מהן כמויות הסמים הנחשבות שימוש עצמי:

בסם מסוג קנאבוס עד 15 גרם יחשב לשימוש עצמי, בסם מסוג אופיום 2 גרם, קוקאין 0.3 וכו’. לתוספת זו חשיבות רבה שכן החזקת ספם בכמות הנמוכה מחזקת הסחר לפי התוספת השניה אינה מקימה עילת מסוכנות ובתי המשפט מקילים עם עבירות אלו מאוד.

כאשר מעמידים אדם לדין, בגין החזקת סמים לצריכה עצמית, בתי המשפט יקלו מאוד בעונשו וברוב המקרים יסתפקו במאסר מותנה וקנס. יתרה מכך בהחזקת סם מסוג קנאבוס (עד 15 גרם) ישנם הנחיות שלא להעמיד אדם לדין באם זו הפעם הראשונה בה הוא נתפס כמו גם הוראות מיוחדות כאשר מדובר בקטינים.