מהי משמעות שליחתו של נאשם לממונה על עבודות שירות לצורך קבלת חוות דעת. האם לאחריה,  בית המשפט חופשי לגמרי בשיקול דעתו לשלוח את הנאשם למאסר בפועל, לאחר הזמנת חוות הדעת, כאילו לא היה דבר ?

נקבע במספר הזדמנויות כי על בית המשפט להזמין חוות דעת ממונה רק כאשר גמלה בלב השופט החלטה (עקרונית) כי המסלול העונשי הנכון הוא מאסר בדרך עבודות שירות.

אין לשלוח אדם לחוות דעת ממונה סתם כך.

כמובן, זוהי טענה טובה למקרים בהם נאשם נשלח לחוות דעת שלאחריה נמלך בית המשפט בדעתו ושלח אותו למאסר בפועל.

“לא בלי התלבטות החלטנו להיעתר לערעור, ולהעמיד את המאסר על שישה חודשים שניתן יהא לרצותם בעבודות שירות, בכפוף לחוות דעת הממונה. איננו מקלים ראש בשתי עבירות אחזקת הנשק, אך מנגד הבאנו בחשבון את עברו הנקי כמעט של המערער, את השנים הרבות שחלפו מאז העבירות (מ-2002 ו-2008) ואת העובדה שלא שב לעבירות, וכן את התפתחותו המקצועית והמשפחתית החיובית.

נתנו לבנו גם לכך שבית המשפט קמא שלח את המערער לממונה על עבודות שירות, ונחזור ונביע דעתנו, כי ראוי שדבר מעין זה ייעשה לאחר שבית המשפט, משהתמונה פרושה לפניו, הגיע בחשיבתו לכלל מסקנה כי יש מקום קונקרטי לשקול בחיוב בנסיבות מאסר בעבודות שירות.”

בהחלטה קודמת השופט א’ רובינשטיין בע”פ 7568/11 אלעואוגאן נגד מדינת ישראל מיום 4.7.12, פסק כך:

“בטרם חתימה אציין, כי בית המשפט קמא הפנה את המערערים (החלטה מיום 6.1.11) לממונה על עבודות שירות “מבלי שהדבר אפילו ירמז מה בדעתו של בית המשפט להחליט בתיק זה”. כבר נזדמן לי לנו לא אחת לציין, כי ראוי להזמין חוות דעת ממונה רק כאשר הכוונה השיפוטית היא לכיוון זה (אלא אם יתעורר גילויים חדשים). במקרה דנא אכן צוין כי בית המשפט טרם גיבש דעתו, וכמובן הזמנת חוות הדעת היא פררוגטיבה שלו, אך הן מבחינת תקוות הנאשמים (אף בלא כל “רמז”, כפי שצוין) והן מבחינת זמנו של הממונה על עבודות שירות, רצוי לקמץ בהזמנת חוות דעת כשאין זה ברור שהרוח נוטה לעבר עבודות שירות. הדברים נאמרים כללית ומבלי לפגוע, ולא רק לנידון דידן דווקא.”