צווארון לבן

עבירות צווארון לבן הן עבירות פליליות המתבצעות ללא אלימות ובדרך כלל בהיקפים כספיים גדולים. לרוב, האנשים אשר מבצעים עבירות אלו הינם אנשים נורמטיביים במעמד סויציו – אקונומי גבוה, ללא עבר פלילי שעובדים בארגונים גדולים. מרבית עבירות אלו, מבוצעות בתוך הארגון בו אותו אדם עובד, וקשורות ללקיחת כספים במישרין או בעקיפין ממקום עבודתם על ידי לקיחת שוחד, העלמות מס, הפרת אמונים, סחר במניות, הרצת מניות, מעילות ועוד. עבירות הצווארון הלבן נעשות בקנה מידה רחב ונפגעי העבירה סופגים פגיעה כלכלית משמעותית מאנשים בהם נתנו אמון עם כספם ולעיתים אף נותרים חסרי פרוטה.

עברייני צווארון לבן, משמשים לעיתים קרובות כבכירים רמי דרג בחברה כגון מנכ”ל או דירקטוריון דוגמאת דני דנקנר שהורשע בבית המשפט בעבירות של הפרת אמונים בתאגיד ותחבולה, אותן ביצע עת כיהן כדירקטור וכיו”ר הדירקטוריון של בנק הפועלים. בפרשה זו הדגיש בית משפט עליון כי “עבירות הצווארון הלבן טומנות בחובן אשליה לפיה הן עבירות ‘נקיות יותר’, כאשר בפועל אין זה המצב, ולא פעם עבירות מסוג זה חמורות יותר מעבירות רכוש אחרות מבחינת היקפן ותחכומן”.

עבירות צווארון לבן, מבוצעות פעמים רבות על ידי עובדים בכירים בבנקים שאחראים על חשבונם של אנשים פרטיים, בתי עסק וחברות. בפרשה נודעת משנת 2003 הורשעו בכירים בבנק לאומי במשיכת סכומים בסך של 3.2 מיליון ₪ מחשבונם של אנשים שנפטרו על ידי זיוף צווי ירושה. בין היתר נאמר בפרשה זו כי עבריינות צווארון לבן  מסבה פגיעה קשה בציבור הרחב שאינה מסתכמת רק בנזק כלכלי כבד בשיעור של מיליוני שקלים אלא חודרת ומזעזעת את תשתית האמון שהציבור רוחש למערכת הציבורית האחראית לענייניו ולרווחתו במיוחד שעבירות אלו מתבצעות במערכת הבנקאית.

לאחרונה, הורשע יועץ השקעות מהבנק הבינלאומי בכך שכשהיה מורשה לפעול בכל חשבונותם של לקוחותיו עבר עבירות של ביצוע פעולות אסורות, פעילות תרמיתית בחשבונות הלקוחות, זיופים והלבנת הון, השפעה בדרכי תרמית על פעולות השער של ניירות ומאות פעולות של מרמה והפרת אמונית בתאגיד.

בשלהתרבות התופעה של עבירות מסוג צווארון לבן ובשל הציבור הרחב הנפגע מביצוע עבירות אלו, החל בית משפט עליון בשנת 2012 במגמת החמרה בענישה תוך גזירת מאסרים ממושכים מאחורי סורג ובריח בקובעו “שהאינטרס הציבורי מחייב לנקוט בגישה מחמירה בכל הנוגע לעבריינות כלכלית, לרבות הטלת עונשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, כאשר על אף אופייה “הנקי” לכאורה של העבריינות הכלכלית היא גורמת לנזקים כבדים לציבור, אשר עולים במקרים רבים על הנזקים שנגרמים כתוצאה מעבירות רכוש “מסורתיות”.

על אף דברים אלו ישנם מקרים בהם אותם בכירים אינם אחראים על פעולות מסויומות שעל פניו נחזות כעבירות צווארון לבן. כך למשל בפרשת פרומדיקו המפורסמת, טען בערעורו לעליון מר הורוביץ, דאז מנכ”ל שהורשע בהעלמת כי פעל על פי עצה משפטית של עורך דינו וכי לא היה בכוונתו להעלים מס. בית המשפט קיבל את טענת זו וזיכה אותו מהעבירות שיוחסו לו תוך הרחבת ההגנה במקרים בהם ניתן ייעוץ ע”י עורכי דין ורו”ח.

עבירות צווארון לבן זוכות ליחס תקשורתי רב, הן בשל התפקידים הבכירים של עוברי העבירות והן בשל ההיקף הכספי הגדול שנלווה לרוב לעבירות אלו אולם בבדיקה מעמיקה אל תוך העונשים הנגזרים על עוברי עבירות אלו ניתן להבחין בבירור כי בעבירות “הרגילות” אותם עוברים אנשים שבדרך כלל יהיו ממעד סוציו – אקונומי נמוך הענישה חמורה ביותר ביחס לכמות הנפגעים ותקופות המאסרים ארוכות ומשמעותיות הרבה יותר.